פרופ' דנה פוגץ', עו"ד
במשרדנו אנו מייצגים משפחות שיקיריהן נהרגו בתאונות דרכים קטלניות, וייצוג זה הוא מהמורכבים, לאור יחסה הבלתי הולם של מערכת המשפט לנפגעים אלה.
עד כה נהרגו בכבישי ישראל 119 אנשים בשנת 2020, למרות סגר הקורונה. בשנת 2019 נהרגו בכבישי הארץ 349 אנשים נהרגו בכבישי הארץ. ילדים נותרים ללא הוריהם. הורים ללא ילדיהם. הליכים משפטיים מתנהלים, לעיתים משך שנים, כאשר הנהג האשם נשאר בחיים, והרטוריקה מוכרת לכולנו: 'הקטל בכבישים', 'אסון בדרכים', 'קדושת חיי אדם', 'ענישה מחמירה'. אולם הטיפול של מערכת המשפט בעבריינים רחוק מאופטימלי ומשפחות ההרוגים טוענות, ובצדק, שמזלזלים בחיי אדם. גרוע מכך, הזלזול הוא לא רק בחיי אלה שכבר אינם, אלא גם בחיי העתידים להיפגע בכביש בשנים הקרובות, שכן מערכת המשפט לא עושה את מירב המאמצים להרתיע עבריינים עכשוויים ופוטנציאליים. בכך, הזלזול הוא בכולנו, כמי שעלולים להיפגע.
כדי שענישה תהיה מרתיעה, היא נדרשת לעמוד בשלושה קריטריונים: העונש צריך להיות וודאי, חמור ומהיר, כלומר: להיות מוטל קרוב לזמן ביצוע העבירה. בישראל אנו נכשלים שוב ושוב בכל הקריטריונים, למרות תיקוני החוק. העונש אינו וודאי, כשלא ברור מהי מידת האכיפה של עבירות תנועה. ההליך בוודאי שאינו מהיר, כשאנו עדים לדחיות חוזרות ונשנות של דיונים, כשמשפחות ההרוגים חסרות אונים מול הסחבת.
עד כמה משקפת הרטוריקה המחמירה את חומרת העונש בפועל? סקירה של פסקי דין רבים בנושא דיני תעבורה, מראה שבשנים האחרונות יש לבתי המשפט נטייה גוברת לפסוק בתיקים קטלניים של נפגעים שקופים, כאלה שאינם זוכים לתקשורת, עונשים של חודשי מאסר ספורים שירוצו גם בדרך של עבודות שירות. החוק משרת את הגישה הזו בכך שמאז חודש אפריל 2019, עונש של מאסר עד תשעה חודשים (ולא שישה חודשים, כפי שהיה לפני תיקון זה) יכול להיות מומר בעבודות שירות. לדעתי, חמור במיוחד הזלזול של בית המשפט בנפגעים כאשר מדובר בנהגים מקצועיים הגורמים לתאונות קטלניות. כלומר: נהגים שלכאורה אמורים היו להיות חשופים לרף אחריות גבוה יותר אך בפועל אינם זוכים להתייחסות מיוחדת.
הדוגמאות מחרידות. כך, למשל, נהג אוטובוס זעיר שנסע לאחור בידיעה שמצלמת הרברס שלו אינה עובדת ובידיעה שאין לו טווח ראיה הולם, דרס פעמיים אישה שצעדה באיטיות רבה עם מקל, קיבל שישה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות. נהג משאית דרס הולכת רגל, בה יכול היה להבחין לו רק הביט במראת הצד. עונשו? 8 חודשי מאסר בפועל. נהג מונית שנסע במהירות לאחור, בידיעה שאינו רואה בשל 'שטח מת' ודרס למוות אישה נענש בעשרה חודשי מאסר. המתים נערמים והעבריינים משלמים מחיר דל . חודשים ספורים לפוגע. חיים שלמים של כאב וצער לפגועים ולמשפחות ההרוגים.
זכויות נפגעי עבירות תאונות הדרכים
על כך אפשר להוסיף את העובדה שמרבית נפגעי תאונות הדרכים (למעט משפחות הרוגים וקורבנות 'פגע וברח') מרגישים מוזנחים בשל כך שהם לא זכאים בזכויותיהם של נפגעי עבירות אחרות, בהם הכיר החוק בשנים האחרונות. המשמעות פשוטה: מבחינת הנפגע – יתכן שפציעותיו קשות וחייו לא יחזרו להיות מה שהיו. מבחינת המערכת – הוא שקוף. ניתן יהיה לנהל הליכים כנגד מי שפגע בו מבלי למסור לו מידע על הליכים אלה. ניתן יהיה לסגור הסדר טיעון מהיר, מבלי לעדכן את הנפגע או לקבל את עמדתו. המחוקק לא הכיר בכך שגם פגיעות אגב 'תאונות דרכים' יוצרות שכבת נפגעים הראויה להגנה ולזכויות.
במשרדנו אנו מייצגים משפחות של הרוגי תאונות דרכים. הייצוג הזה דורש, לא אחת, להיאבק על מיצוי הזכויות עבור המשפחות אולם אנו דואגים גם לקידום כלל זכויות נפגעי עבירות תאונות הדרכים.
לסיכום, הנהיגה – פעולה יומיומית עבור רובנו – מסוכנת לעצמנו ולאחרים. לא ניתן אם כן להצדיק את העובדה שדווקא בנושא זה מעביר המשפט כפי שהוא עכשיו מסר מבולבל, דו-משמעי, חסר עקביות גם לעניין ענישת האחראים וגם לעניין זכויות נפגעי עבירה. עד שלא יהיה מתאם בין הרטוריקה לבין המעשה, בין ההבנה שצריך להרתיע עבריינים פוטנציאליים, לבין הרתעתם בפועל, ועד שלא יזכו נפגעי עבירות תאונות דרכים קשות לזכויות להם זוכים נפגעי עבירות אחרים, ימשיך תחום זה להיראות כבנו החורג של המשפט הפלילי בישראל, ואנו נמשיך לבכות על 'הקטל בדרכים', כאשר הוא לא יופחת.
