פרופ' דנה פוגץ'
בזמן האחרון הגיעו למשרדנו פניות רבות של נערות ונשים שתמונות פרטיות ואינטימיות שלהן הופצו, לעיתים קרובות בידי חברים לשעבר. הפצת חומרים אינטימיים, בהם סרטונים ותמונות, אינה 'משובת נעורים' ואינה 'מחיר הקידמה'. הטכנולוגיה קידמה אותנו למקומות רבים, אבל המחיר כה כבד, שיש להתייחס אליו בחומרה רבה. חומרים כאלה יכולים להימצא ברשת האינטרנט שנים רבות, ללא שתהיה יכולת אמיתית להסירם במלואם, ולהרוס את חייה של הנפגעת שתמונתה הופצה.
לשם השוואה, בית המשפט העליון האמריקאי קבע כי ניתן להטיל פיצוי עבור הנפגעת על כל צופה בתמונות חושפניות של ילדה. כל עוד הפרה גסה זו של הפרטיות לא תחשב בישראל כעבירה של ממש, ימשיכו נערות ונשים לסבול מהפצת תמונותיהן והבעיה חמורה במיוחד כאשר מדובר בקטינות. גם הפצת תמונות ברשת לשניים או שלושה 'חברים קרובים' עלולה לחשוף את המצולמת לחיים תחת חשש מתמיד.
הציפיה היא שרשויות התביעה בישראל יתאימו את עצמן לעידן בו אנו חיים, יבינו את החומרה שבמעשה, יגישו כתבי אישום חמורים וידאגו לכך שהמפיצים יתנו את הדין על מעשיהם, גם אם הם 'רק' קיבלו את התמונה מחבר ושלחו לכמה מחבריהם שלהם.
מעבר לעובדה שהפרסום עצמו הוא עבירה חמורה שהעונש המרבי עליה הוא עד 5 שנות מאסר ושכאשר מדובר בקטינה העבירות חמורות אף יותר, קיימים כלים משפטיים להתמודדות עם הפרסום, בהם אנו משתמשים כדי להגן על לקוחותינו.
צו הטרדה מאיימת
אחד הכלים המשפטיים הוא צו למניעת הטרדה מאיימת, היעיל גם כאשר לא הוגשה תלונה במשטרה. החוק מאפשר מתן צו שמטרתו למנוע מגוון מצבי סיכון והטרדה כנגד אדם – במקרים של אלימות, איומים, הטרדות בלתי פוסקות אבל גם במקרים של פגיעה בפרטיות ובמקרים של פגיעה בשמו הטוב של אדם.
במקרה אחר, בו פנתה אלינו לקוחה וסיפרה שבידי בן זוגה לשעבר מצויים סרטונים אינטימיים שצולמו בלא הסכמתה, פנינו אליו מידית על מנת להבטיח שימחק סרטונים אלה מהאתר בו היו שמורים, ובעיקר כדי שיבין את חומרת המעשה באם תופץ ולו תמונה אחת מסרטונים אלה. מקרה זה הסתיים בתשלום פיצויים גבוהים ללקוחתנו, בלא להגיע לבית המשפט, בתכתובת עם החברה המאחסנת את החומר, וכן בהסכם מול אותו בן זוג לשעבר.
המלצתנו במקרים אלה היא לפנות לייעוץ מוקדם ככל הניתן, בטרם נעשה הנזק ממנו לא ניתן עוד לחזור.
